ארט שפיגלמן על צ'רלס שולץ

זהו מאמר קומיקס לניו-יורקר שעשה ארט שפיגלמן (היוצר של הנובלה הגרפית "מאוס" על השרדות אביו בזמן השואה) לכבודו של צ'רלס שולץ, היוצר של סנופי (שנפטר ב2000)

וזו גרסה בתרגום חופשי, מצטער על איכות התרגום.

יש פה כמה עניינים שתפסו אותי: הראשון הוא עניין ה"פשטות". כמה קשה להשיג אותה וכמה קל לזייף אותה. נקודה חשובה.

הנקודה השניה היא הזהות הדתית\לאומית של ארט שפיגלמן, ששולץ לא מצליח להבין. ארט אומר לו שהוא "מזדהה עם התרבות הגלותית של קפקא ופרויד" ומזדהה עם התאור שסטאלין נתן ליהודים: ROOTLESS COSMOPOLITAN. המשמעות היא להבנתי, שהוא כיהודי אוהב להיות בגלות. זה נותן לו מימד אוניברסלי, קוסמופוליטי. הוא מזדהה עם תאור גנאי, למעשה. זהו חומר למחשבה על "המחיר" שאנו משלמים על כך ששבנו ארצה. אנחנו כבר לא תלושים משורשינו, ובכך מאבדים את החירות להיות קוסמופוליטים. אני מאמין שיש הרבה היפסטרים שמזדהים עם זה. וגם אני אישית מזדהה חלקית עם הרעיון שיש ביהדות מימד קוסמופוליטי מובהק. אולי בגלל זה קיומנו במדינה עצמאית הוא כל כך לא מובן מאליו.
את המאמר קראתי בספר GRAPHIC FICTION (אנטולוגיה של נובלות גרפיות אמריקניות), שם יש גם מאמר של שולץ עצמו על תהליך יצירת קומיקס. האמירה הכי חשובה שם היא: אל תצפו להיות טובים מההתחלה. דברים מתגבשים. ולוקח שנים להגיע לתוצאות.
אוסיף לזה הערה ששמעתי ממרצה בבצלאל. הוא טען שסרטי הגמר הטובים נעשו על ידי אוטודידקטים, ושהלימודים לא באמת לקחו אנשים בינוניים והעלו אותם על מסלול מצוינות. יש בזה משהו שאני חושב, כמי שלא רואה עצמו כגאון אנימציה, שעלינו לקחת ברצינות. יש גאונים, ויש אותנו, האנימטורים שצריכים לא להרפות, להתקדם, להשתפר, ללמוד להתבטא קולנועית, באקטינג, בעיצוב, גם אחרי הלימודים (תיקון, בעיקר אחרי הלימודים).
סרט גמר זה רק תרגיל בשבילנו, גם אם תרגיל גדול.
אסור לעצור שם.