טיגר - ניתוח תנועה ועיצוב דמות

מאמר על טיגר, עיצוב דמות ותנועה, פנסיל טסטס שלו ועוד.

לפני שאגיע לניתוח התנועה כמה מילים על טיגר ועיצוב דמויות:
(המשך בפנים...)

יש לי תחושה שהיום העיצוב הגרפי "השתלט" על התחום של עיצובי דמויות. לכאורה זה הגיוני כי עיצוב=עיצוב אלא שלא דומה התחום של עיצוב דמות שהיא מותג (למרות שהיום כל דמות נתפסת ככזו) לבין דמות שיש מאחוריה שחקן, עלילה ועולם.

מעבר לזה, כשניסיתי לפתח תסריטים חשבתי שהשלב הראשוני הוא עיצוב הדמויות ולקח לי הרבה זמן להבין ששום דמות לא תווצר מחוסר-ידיעה לגבי אופיה. ולהפך: שאם אני אכיר את הדמות אני גם ארגיש איך היא אמורה להראות ומה נכון לה מבחינת משקל\צורה\אפיון.

אז על מה רציתי לכתוב? אה. טיגר.
הזכויות לספר "פו הדוב" נרכש בתחילה על ידי דיסני במטרה לעשות עליו סרט. אחר כך החברה רכשה את הזכויות על הדמות עצמה כדי לעשות ממנה כסף וזה סיפור אחר לגמרי שיצר כמה זוועות תסריטאיות ועיצוביות.

דיסני, בסרטים הראשונים, היה נאמן לדברים רבים שהיו קיימים בספר. הוא גם ניסה לשמר את העולם כעולם המתקיים בתוך הספר ואפילו הכניס את הטקסט והטיפוגרפיה כאלמנט מרכזי בעלילה.
אמנם, כמה החלטות שדיסני קיבל חרגו במודע מהספר. אחת מהן היא להוסיף את הדמות המיותרת של החפרפרת (שמצהירה שהיא "לא מהספר!") ואילו אני רציתי להתמקד בעיצוב של טיגר.
פו, כריסטופר, חזרזיר, איה, קנגה, רו וינשוף די נאמנים לאיורים המקוריים. אבל טיגר וארנב השתנו לגמרי.
צריך לציין שלא כל הדמויות בסיפור הן בובות. ארנב וינשוף הם חיות אמיתיות. אם תפתח להן את הבטן יצאו שפריצים של דם וקרביים. כל שאר הצוות הוא בובות מונפשות. דווקא לכן הבחירה של דיסני לצבוע את הארנב בצהוב (מכל הצבעים!) נראית לא סבירה במיוחד. יחד עם זאת, האופי של הדמות השתפר מאוד לדעתי לעומת הספר, אבל בטח המעריצים יתווכחו איתי על זה.

אז מה קרה לטיגר? לא רק שהדמות המקורית היא מעט בנאלית ואנמית (טיגר נראה מאוד רופס יחסית לדמות קופצנית) אלא שדיסני הפך את טיגר להיות דמות ברמה של כוכב. טיגר החדש על אופיו, קולו ועיצובו הוא דמות מלאה, עגולה ומרתקת שמתקיימת גם מחוץ לקונטקסט סיפורי מסויים.
העיצוב שלו לוקח את רעיון הקופצניות ומכניס אותו כמרכיב בזהות של טיגר ולא רק מאפיין פיזיולוגי של בובה עם קפיצים בזנב. טיגר החדש הוא הילד המופרע והמקסים של הכיתה. הוא סובל מהפרעת קשב ומרמת מודעות עצמית נמוכה, מה שמאפשר לו לשמור על זהות קומית יציבה לאורך זמן.
הסרט הזה, דרך אגב, זכה באוסקר ולדעתי לא מעט בזכותו.

ועכשיו לניתוח התנועה (תרגום שלי למאמר ב-CARTOON BREW):

"לפעמים כאנימטור אני מחדש את הבטריות האנימטיביות שלי על ידי צפיה באחת היצירות הקלאסיות. אבל יש רק אחת שאני חוזר אליה שוב ושוב מבלי ליפול ומגלה כל הזמן דברים חדשים: הסצינה של המפגש בין טיגר לפו לראשונה.

לא פלא שמדובר בסצינה של מילט קהאל שהיה בעל כשרון לסצנות קרטוניות.
כל הסצינה היא נפלאה אבל כשטיגר קופץ סביב פו זה השיא. כי הקטע שהוא באורך 7 שניות מכיל את כל 12 העקרונות של האנימציה. (וביותר פירוט באנגלית גם פה)

בתור התחלה נראה את תחילת הקפיצה:

יש רק מעט ציפייה anticipation ברגליו, אך במקום זאת הציפייה מוצגת בתנועת ראשו היורד לפני שמתחיל תנועה. ההטיה של ראשו, ביחס לזרועותיו, רגליים, אוזניים ושפמו כשהוא מתחיל לקפוץ מציגים שימוש רב של קשתות arcs. ניתן גם להבחין בשבירה רצופה של המפרקים בזרועותיו של טיגר, מכתפיו למרפקיו לפרקי ידיו, ומשם עד לקצות אצבעותיו.
כשהוא מקפץ במקום, אתה באמת יכול להרגיש את האנרגיה העוברת דרך גופו, מראשו עד לזנבו ובחזרה, בדומה לפעולת גל. הקפלים והקמטים בגוף שלו כשהוא נמעך לא רק אומרים לנו שטיגר הוא צעצוע שחוק עם מילוי רופף, אלא כמה כוח ומשקל טיגר מפעיל עם כל קפיצה.

עכשיו, טיגר מתחיל להקפיץ במעגל סביב הדוב:

זו הסיבה שהפסים של טיגר משחקים תפקיד מהותי כזה בעיצוב שלו. הפסים נועדו למכור את הרעיון שטיגר הוא לא ציור שטוח, אלא יצור חי בתלת ממד. הפסים שלו עוטפים את הצורות של גופו ונותנים אשליה של נפח. לכן, כאשר טיגר מקפץ סביב הדוב, הפסים האלה עוזרים להבהיר כי גופו של טיגר מתרחק מאתנו בפרספקטיבה נכונה. כמו כן כדאי להבחין בפעולה החופפת של הזנב של טיגר, וכיצד הוא מתכופף ומתנדנד בפיתולים.

טיגר אז קופץ למעלה ומסתובב על הזנב שלו:

יש כל כך הרבה שקורה בפעולה של שנייה אחת זו. פלג הגוף העליון של טיגר מתפתל ומתעוות, החצי העליון שלו התעכב במעט מהחלק התחתון שלו. כמו בעבר, זרועותיו ורגליו נעות בקשתות (ARCS), וידיו, אוזניים ושפמו נגררים מאחור. ובעוד כל זה קורה, הוא מועך ומותח את גופו על כל קפיצה עד שלבסוף מגיע לרגיעה אחרונה לפני הגעה לתנוחת מגע עם הדוב והטעינה אל מחוץ למסך.

ולאורך כל הסצנה, בכל קפיצה, צעדים ומגע, טיגר ממשיך להכות בכל ביט בשיר. כל אחת מתנוחות איורי המפתח של מילט הן נעימות לעין, עם בימוי ברור וצלליות חזקות. זה כמעט סותר את האופן בו מהלך טיגר. בזמן שהוא שועט סביב המסך כמו התכתשות, יש רמה מסוימת של חן בתנועותיו.וגם האישיות של פו מול זו של טיגר ניתנת בקלות להבחנה: טיגר בטוח וקולני והדוב שקט וכנוע. בסך הכל, תצוגת תכלית של אנימציה.

מילט קהאל גם הנפיש את שרהקן בספר הג'ונגל בערך באותו הזמן. שניהם נמרים (טיגר בערך...), אבל תראו איך באופן דרסטי הם שונים בגישה ובביצוע אחד מהשני. שרהקן הוא מאופק ועדין הבנוי ומתפקד כמו נמר אמיתי, ואילו טיגר הוא כל כך מלא אנרגיה והתלהבות ממש עד אפס המקום, והוא עיצוב גרפי לחלוטין.

למי שרוצה מבט מקרוב על הסצנה הזאת, הנה וידאו מואט ב-500% עם ביאורים:"