ביטול יצר הרע והבעיות שלי עם 'אמיצה' ו'בית ספר למפלצות'

ראיתי את "בית הספר למפלצות" ובנוהל של הבלוג אני נמנע מלתת ביקורות כי יש מספיק בלוגים ואתרים בשביל זה. אבל אני כן אוהב לנתח סרטים מתוך הנחה שלסיפורים מאונמצים יש תפקיד מרכזי בייצוג הצד הפנטסטי של חיינו.
"פיקסאר" הם מקרה מבחן מרתק לפיתוח סרטים. כבר כתבתי על כך פה (באריכות) ופה (בקצרה) ויש לי עוד הרבה מה לכתוב בנושא אבל אני אתחיל מכמה הערות על "אמיצה" שמתחברות לי לכמה נקודות שרציתי לחלוק על "בית הספר למפלצות".

זהירות, ספוילרים.

אמיצה - חפש את האישה

מה אהבתי ב"אמיצה"? שנהניתי. עם זה קשה להתווכח.

הנה רשימת הבעיות המרכזיות שלי עם אמיצה:
1. קודם כל: המראה.
כבר מהטריילר הייתה לי הרגשה שהיער והדמויות נראות לי כמו משחק מחשב. הפלסטיות הזו של עיצוב הדמויות יחד עם התחושה שהלוקיישן מאוד מצומצם (טירה, יער) נתנו לי תחושת מחנק. אבל מילא.

2. העלילה: מה הבעיה של מרידה, מה הפתרון, מה היא רוצה? האם כל מה שהיא רוצה זה כמה שנים לא להתחתן? וואו. קיבלת! בשביל זה יצאנו להרפתקה הזו? ואיך זה נפתר גם לא הבנתי. מה השתנה באמא שלה? מה בזה שהיא הפכה לדוב השפיע על חייה? מבחינה רגשית, אין לי מושג.
ובינינו, זו לא חוכמה גדולה לא לרצות להתחתן כשמציעים לך שלושה גברים ילדותיים, מכוערים וטיפשים. מעניין אם במקרה היה מגיע איזה נסיך בלונדיני, חכם, טוב לב ושרירי היא עדיין הייתה הולכת למכשפה כדי להשיג קצת זמן או שהיא הייתה נופלת לרגליו...

3. שוביניזם נסתר: כשהאמא היא "אובר-פרוטקטיב" היא הופכת ל"רע" בסיפור. כשהאבא הוא קל דעת וחסר אחריות, שכשאשתו הפכה לדוב יחד עם שלושת ילדיו והוא אפילו לא יודע על זה, זה בסדר גמור. ובכלל, איך אפשר לשכנע אותי שלהפוך לדוב זה דבר כזה נורא ובאותו זמן להראות לי כמה זה חמוד ומצחיק ששלושה ילדים הפכו לדובונים. תחליטו! אם אשתי הייתה הופכת לדוב וגם הילדים שלי, הייתי יותר מודאג מהילדים. יש לי תחושה שהיא תסתדר יותר טוב במצבה החדש ולעומת זאת נסו לעבור את כיתה א' כדובים. ילדים הם מאוד שיפוטיים, כידוע.

4. וזה הכי מתסכל אותי: אל תגידי שאת מכשפה אם את לא! אנחנו מגיעים לעולם קסום בו אנחנו צריכים לעשות בירור נשי. כזה שנוגע לשאלה למה להתחתן, מתי להתחתן, מה הקשר הראוי בין אם לבת ועוד. ל"מכשפה", כדמות מיתולוגית, יש פה תפקיד חשוב מאוד כי המכשפה היא ייצוג נשי מובהק (מכשף אינו דומה למכשפה). עיקר תפקידה ההסטורי-מיתי הוא להוות איום על העולם הגברי ולאתגר אותו. מכשפה היא ייצוג קדום של שבירת מוסכמות ותשלום המחיר על כך. אז לאחר שהראו לנו מכשפה, פתאום מתחילה ההתכחשות: זו מכשפה שמסתירה את היותה מכשפה (למה?), היא לא יודעת לעשות שום דבר (חוץ מלהפוך אנשים לדובים, מה שמבחינתה הוא פתרון לכל בעיה ביקום כנראה) והיא לא רעה בכלל. בעצם, היא גם לא טובה... היא סתם. אין לה שום אג'נדה, אין לה אינטרסים ואין לה אופי. היא לא מרוויחה כלום מכישלון או הצלחה של הכישוף שלה. וכשממש צריך אותה היא משאירה מזיבון אוטומטי. אותי זה לא הצחיק.

כנראה החבורה הגברית בפיקסאר לא ממש יודעת להתמודד עם דמויות נשיות. בסרט הזה הבמאית פוטרה באמצע ההפקה מה שאומר שיש להם בעיה אולי עם נשים בעולם ולא רק כדמויות. וזה מוביל אותי לבית הספר למפלצות:

בית ספר למפלצות - אין נשים, אין אהבה, אין רוע

לא התחברתי לסרט אבל לא זה העניין.

העניין הוא שהסרט מביא להקצנה את מה שמנקודת מבטי הוא הבעיה הקשה של "פיקסאר". אסכם את מאמרי הקודם בקצרה: בגלל שהם ניסו לאמץ גישה שונה מדיסני הם ויתרו במודע על עולם האגדות הקלאסי. אלא שבמפלצות בע"מ מדובר בעולם של יצורי אגדות. אז בסדר, העולם הזה עבר תהליך רציונליזציה שמלווה בהתברגנות. אין הבדל מהותי בין עולמנו לעולם המפלצות, כל אחד מאיתנו היה יכול לחיות שם מבלי להפגע. מי שמסתכל בעיצובים של הסרט הראשון יראה איך העולם הפך מעולם מפלצתי לעולם אנושי רגיל.

בזה שפיקסאר ויתרו על "המיתולוגיה" הם איבדו מרכיב חשוב בסרט והוא האפיות (EPIC!). כלומר, ההשג שהוא גדול מהחיים. הדמויות שהן זעיר-בורגניות שואפות לרוב לאישהו מקום שדומה לנקודת המוצא שלהן מבלי לטפס לשיאים. לרוב המאפיין הראשי היה המקצוע (טבח, מפחידן, איש בלונים, סוכן ביטוח...) ובמקומה של "האהבה" (ואיתה הדמויות הנשיות) באה החברות. ובעיקר החברות הגברית. (צעצוע של סיפור, מכוניות, מפלצות, למעלה..).

דבר מרכזי אחד אין ב"בית הספר למפלצות": אין יצר הרע!
על מה אני מדבר? מסופר בגמרא שיום אחד חכמים החליטו לבטל את יצר הרע. והתוצאה הייתה שלא נמצאה ביצה טריה אותו יום. יצר הרע (שמכיל בתוכו את יצר המין) הוא חלק בלתי נפרד מהחיים. ולכן חכמים חזרו בהם. בבית הספר למפלצות אין מין. טוב, זה סרט לכל המשפחה ועדיין המין הוא נוכח-נסתר שכן מדובר בסרט קולג' בו כמויות של בנים ובנות שהגיעו לבגרות נמצאים במוסד אקדמי. אפילו בהארי פוטר היה יותר מתח מיני מב"מפלצות"! ולמה זה חשוב? מאותה סיבה שתארתי: אם אין מין אין חיים. והאלטרנטיבה היא אובססיה למקצוע. מה שאכן מאפיין את גיבור הסרט.
זה מעניין כי מייק בסרט הראשון היה לא רק הדמות שבנויה לזוגיות רצינית אלא ממש רומנטיקן.
וזה מילא. כי גם נשים אין שם. לא נשים אמיתיות. רוב הדמויות העגולות הן דמויות גבריות. הדמויות הנשיות (ואתם יכולים להסתכל בפוסטר) הן מעטות ושטוחות. יש שם את האמא הדואגת, את הלסבית, כמה מעודדות והשיא בא לידי ביטוי בחוסר ההשקעה במידול של כמה דמויות אז פשוט עשו "קופי-פייסט" לארבע דמויות שדווקא יש להן תפקיד בסרט!

אבל כן יש דמות ראשית נשית אחת. ואפילו בתור "הרעה". אבל רגע.. היא רעה? לא. היא רעה פחות מכמה מרצים שהיו לי בבצלאל. למעשה, כל יום אני פוגש אנשים יותר "רעים" ממנה. כן, היא נוקשה אבל בסך הכל היא אפילו רחמנית יחסית למה שקרה לה.
וכאן אני מגיע לנקודה: זה הסרט הראשון שראיתי שאין בו רע ואין בו רוע! אפס. כלום. רנדל לא רע (אלא ממורמר) אפאחד לא רע!
אין מין. אין רוע. ואפילו הקונפליקט בין סאלי למייק נבע מכוונות טובות ולא ממחלוקת רצינית.

ב"מפלצות בע"מ" היה מתח בין העולם של בני האדם לעולם שלנו. בבית הספר למפלצות אין מתח. מפלצות מפחידות, בני אדם מפחדים. אז זהו אם כן. זו התחנה האחרונה: אין אהבה. אין מין. אין רוע. ברוכים הבאים לעולם החדש של פיקסאר.
ברוכים הבאים לעולם שבו ילדים אינם מסוגלים להרגיש יותר.

עיון נוסף:
ממליץ לקרוא את הביקורת ב"עין הדג" ובעיקר את התגובות של ECLIPSE. מסכים עם כל מילה שלה.
מאמר של נוח בריידלי: "אל תלכו לבית ספר לאמנות". ויש גם תגובה. (אנגלית)
וגם "כלכליסט": האם צריך תואר בשביל להצליח?

איפה את, סיליה?!

מאחורי הקלעים:




ארט:

מפלצות בע"מ