אפלה וילדות שלובים זה בזה עוד מימי אגדות האחים גרים שאל תוך קסם הילדות מזגו עולמות של אימה פסיכולוגית עמוקה ועיוותים של עולם המבוגרים בין אם ברמז או בגלוי. לאחרונה ז'אנר סרטים פסיכודלים שמתחפשים לסרטי ילדים הפך לנפוץ יותר ויותר. מה שנראה במבט ראשון כעולם תמים ומוגן נחשף לאט לאט כזוועה שיש בה אלמנטים של סטיה, אלימות ועיוותי תודעה. אחת הבולטות בז'אנר היא סדרת האנימציה העצמאית "Don't hug me I'm scared" שהופכת סדרת ילדים בסגנון "רחוב סומסום" לסיוט מתמשך שאתה רוצה להתעורר ממנו ולא יכול. העיוות קיים גם ברובד האמנותי, של שילוב טכניקות שונות וסגנון שמתאפיין בהפרעות דיגיטליות, וגם בתוכן שנע בין הבוגר לילדותי, בין התמים לסוטה במעברים חדים ולא צפויים.
במקרים המוצלחים של הז'אנר התוצאה מתגבשת לכדי יצירה שלמה ומעוררת מחשבה מעבר למשחקי התעתוע המפתיעים.
הנה כמה סרטים כאלו מבצלאל שעלו לאחרונה לרשת:
"אני בילי" - משה גלבוע
באתר הסרט יש פירוט מרשים של תהליך העבודה: http://babagilboa.wixsite.com/moshe/copy-of-billy-1
מומלץ ביותר! שם מתגלים גם מקורות ההשראה לסרט בהם גם EXTERNAL WORLD הנהדר של דיוויד אוריילי וסרטיו של דון הרצפלד.
הסרט השני הוא "גולם, גולם" של עילאי מרגוליס ואורי גולדברג, גם הוא מבצלאל. סרט קצר ותמים במבט ראשון, על גולם שלא רוצה להיות פרפר:
מאחורי הקלעים:
ראיון עם היוצרים ב"מונפש": https://moonfash.co.il/golem/?fbclid=IwAR0o2MGLgYi_YFMzZe6g5oh02X6jDQaZXHoIq3Ob2Au84YcpRsz3I2PD7Uk
בסרט הזה אפשר למצוא גם השפעות של יאן שוונקמאייר הצ'כי בשילוב של אנימציה וקטעי צילום דוחים במיוחד כדי להעצים את תחושת הגועל בסצינות מסוימות:
 |
| מתוך אוטיק הקטן של שוונקמאייר |
תגובות
הוסף רשומת תגובה